<h1>ספר החינוך מצוה ג'</h1>
<h2>דף פט:</h2>
וישלח יעקב יש בה מצוות לא תעשה אחת, והיא אזהרת גיד הנשה, שנאמר [בראשית ל"ב] על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, והאי לא יאכלו לא נאמר דרך סיפור, כלומר מפני שאירע דבר זה באב נמנעים הבנים מלאכול גיד, אלא אזהרת השם שלא יאכלוהו. משרשי מצוה זו כדי שתהיה רמז לישראל שאף על פי שיסבלו צרות רבות בגליות מיד העמים ומיד בני עשו, שיהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם ויבוא להם גואל ויגאלם מיד צר, ובזכרם תמיד עניין זה על יד המצוה שתהיה לזכרון יעמדו באמונתם ובצדקתם לעולם. ורמז זה הוא לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו שבא בקבלה שהיה שרו של עשו רצה לעקרו ליעקב מן העולם הוא וזרעו ולא יכול לו, וצערו בנגיעת הירך, וכן זרע עשו מצער לזרע יעקב, ולבסוף תהיה להם ישועה מהם, כמו שמצינו באב שזרחה לו השמש לרפאתו ונושע מן הצער כן יזרח לנו השמש של משיח וירפאנו מצערינו ויגאלנו אמן במהרה בימינו. דיני המצוה מהו הגיד האסור, והחטוט שאנו חייבין לחטט אחריו, ובאי זו בהמה נוהג, ומי נאמן על ניקורו, ויתר פרטיה מבוארים בפרק ז' מחולין. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות. ועובר עליה ואכל גיד אחד אפילו הוא פחות מכזית, או שאכל כזית מגיד הנשה גדול לוקה.
